"כוחו של הרגע הזה" או למה לפחד מה'עידן החדש'? כוחו של הרגע הזה הוא ספרו של אקהרט טול בתחום הרוחניות/מודעות/עזרה עצמית. עד כמה שהוא מוצלח
מהי הכרת תודה ולמה היא חשובה לנו? כאשר אני בהכרת תודה אני נוכחת ברגע הזה ומעבר לנוכחות שלי בו, אני ממלאה אותו בהודיה – כלומר
על פי קורס בניסים שכלנו מפוצל הוא. מפוצל בין 2 מערכות חשיבה. מערכת חשיבה אחת מחוברת למורשתנו האמיתית – אהבה, אלוהים, שמחה ושלווה. ומערכת החשיבה
נדיבות ונתינה עבור חלקנו היא אתגר, אני יודעת שכך זה בשבילי, כיוון שהרבה פעמים בעברנו חווינו מחסור וחסכים. וגם היום עדיין יש לנו חוויות של
קורבנות היא הצד האפל של הנתינה. אם נתינה נעשית בשמחה, מתוך מקום של יש ושל שפע. אז ההקרבה נעשית מתוך מקום של מצוקה, מחסור ומתוך
כולנו מכירות את האמירה החברתית ש"לא יפה/אסור לשפוט!" ואני בטוחה שאצל כולנו יש התקוממות פנימית: "למה אסור לשפוט? אפילו חשוב ורצוי לשפוט! אני שופטת התנהגות
אז פיניתן כמה שעות על מנת להירגע, להתפנק, לנוח… וכמובן מאליו עולה בראש חוויית טיפול – איכותי, משחרר, מרגיע. אולי גם עם מקלחת, חלוק וכפכפים…
הרבה פעמים אני שומעת את המשפט הזה בוואריאציות שונות: "הגוף בוגד בי". לרוב זה נאמר בתלונה או אפילו בכעס על אותו גוף חלש שאינו עומד
הרבה פעמים עוד בטלפון אני שומעת את הבקשה הזו: "הייתי רוצה שתיכנסי בי, שתפרקי לי את הצורה. את מסוגלת?" מטבע הדברים הרבה מהלקוחות המגיעות אליי